פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      איך מעצבים מוצר בראייה חברתית?

      בחוג לעיצוב תעשייתי מכליל תלמדו לחשוב על משתמשי הקיצון של המוצרים שתעצבו. כך נולדה גם מכונת הכתיבה הראשונה

      המכללה האקדמית הדסה (יח"צ , ענבל רוז)
      מהרגע הראשון יש דרישה ליצור יש מאין (עבודה של דגן חרמון, צילום: ענבל רוז)

      "הגישה המכלילה לעיצוב רלוונטית לכל תחומי העיצוב – לאדריכלות, לעיצוב אופנה ולעיצוב גרפי, ובוודאי לעיצוב מוצר" אומרת דינה שחר, ראש התכנית לעיצוב תעשייתי מכליל במכללה האקדמית הדסה. "אנחנו עוסקים בשאלות הקשורות לקהל היעד שלנו, ובפרט למשתמשי הקיצון שלנו (extreme users). הרעיון בבסיס הגישה הוא 'If you understand the extreme you can innovate for the mainstream'. כלומר – הבנת הצרכים של משתמש הקיצון היא מנוף לחדשנות בתהליכי העיצוב.

      "אם נשאל את עצמנו מה קורה כאשר אדם כבד ראייה, ילד או קשיש צריך להשתמש במוצר שאנחנו מעצבים, למשל כספומט או טלפון, נבין הרבה יותר טוב איך אנחנו צריכים לעצב אותו. קיימים גם תרחישי קיצון – טיול בתנאים קיצוניים, למשל. אפשר לעצב תרמיל שמערכת הגב שלו מותאמת למסלולי אקסטרים, אך אותה מערכת עשויה להתאים גם לאנשים שעבודתם כרוכה בנשיאת משקל - פועלי בניין או מובילי דירות. זו חשיבה שהמהות שלה הוא גיוון - מגוון אנושי ותרחישים מגוונים".

      מכונת הכתיבה הראשונה

      כדי להסביר את אופן החשיבה הזה מביאה שחר דוגמה מקסימה מראשית המאה ה?19. מכונת הכתיבה הראשונה פותחה כנראה על ידי ממציא איטלקי בשם פלגרינו טורי. לטורי הייתה מאהבת, הרוזנת קרולינה פנטוני, שאיבדה את הראייה שלה בהדרגה. בין טורי לפנטוני התנהלה חליפת מכתבים, וטורי, שרצה לאפשר לאהובתו לכתוב לו מכתבים בעצמה, בלי להיעזר באחרים, המציא בשבילה מכונת כתיבה. המכתבים שכתבה פנטוני שרדו והם עדות להמצאה הנהדרת הזו, ששימשה מאוחר יותר את כולם. "זו דוגמה לאופן שבו תרחיש קיצון מייצר ערך עבור המיינסטרים", אומרת שחר.

      המכללה האקדמית הדסה (יח"צ , ענבל רוז)
      understand the extreme, innovate for the mainstream (עבודה של מעיין חדד, צילום: ענבל רוז)

      בחוג דנים גם בהנגשה כלכלית – עיצוב מוצר באופן שבו יהיה נגיש לשכבות רבות באוכלוסייה, ובהנגשה תרבותית – התאמת מוצרים ושירותים לתיירים, למשל. המגמות האלו הולכות יד ביד עם מהלך חדש - הקמת יחידת מחקר ופיתוח, שבה יעבדו סטודנטים ובוגרים בשיתוף מוסדות כמו בית חולים הדסה בירושלים, בית חולים שערי צדק ומשרד התחבורה. בפרויקטים בבתי החולים יעסקו, למשל, בנושא כבוד המטופל ופרטיותו, ועם משרד התחבורה בפיתוח פרויקטים וממשקים למערכות תחבורה עתידיות. המטרה: פיתוח מרכז מצוינות שבוגרים טריים – מהמכללה וממוסדות אחרים, מעיצוב תעשייתי ומתחומים אחרים – יוכלו לפתח בו פרויקטים לעומק. "כמו מרכז הלן המלין ב?Royal College of Art בלונדון", אומרת שחר.

      המכללה האקדמית הדסה (יח"צ , ענבל רוז)
      מעצב צריך להיות קצת סוציולוג וקצת אנתרופולוג (עבודה של זיו שריקי, צילום: ענבל רוז)

      "לימודי עיצוב הם לימודים מאוד אינטנסיביים. צריך תשוקה, צריך סקרנות, צריך התמדה וקשב. עיצוב הוא מקצוע מאתגר מאוד, ומהרגע הראשון יש דרישה ליצור יש מאין", אומרת שחר, "בחוג שלנו מאמינים שסטודנט עובר תהליך של בנייה עצמית ושהתפקיד שלנו הוא ללוות את התהליך הזה ולסייע לו בכל דרך אפשרית. אנחנו מקפידים לתת יחס מאוד אישי והמון המון תמיכה. מה שמאוד אופייני לנו הוא היכולת להביא סטודנטים בתום ארבע שנים לפסגה שהם עצמם לא חשבו שיגיעו אליה".

      עובדים עם אנשים ובשביל אנשים

      "יש לנו סטודנטים שזכו בפרס העיצוב הבינלאומי Red Dot על פרויקט הגמר שלהם וכן על עבודות שיצרו אחרי הלימודים, יש לנו סטודנטית שסיימה תואר שני ב?Royal College of Art בלונדון. הסטודנטים עובדים, ממשיכים לתארים מתקדמים ומציגים בתערוכות בינלאומיות. אנחנו גם חוג מאוד מאוד הטרוגני. יש אצלנו תל אביבים, ירושלמים, דתיים, חילונים, יהודים וערבים, ילידי הארץ ועולים חדשים. אנחנו לא חיים בבועה מנותקת"

      בתכנית שלושה אשכולות של קורסים. באשכול המרכזי לומדים הסטודנטים את הקורסים העוסקים במחקר בעיצוב, במתודולוגיה של עיצוב, בפיתוח צורני ובאסתטיקה. באשכול המיומנויות מקבלים הסטודנטים ארגז כלים בסיסי - רישום, רנדרינג, שימוש בתכנות המחשב הגרפיות ובתכנות ההדמיה התלת ממדית. באשכול העיוני מקנים לסטודנט ראיית עולם ואת תפיסת העולם של החוג – באמצעות תולדות האמנות, תולדות העיצוב וגם סוציולוגיה, אנתרופולוגיה. "מעצב צריך להיות קצת סוציולוג וקצת אנתרופולוג", אומרת שחר. "בשביל מי אנחנו מעצבים? איפה המחויבות החברתית שלנו? אנחנו עובדים בשביל בני אדם וצריכים להבין אותם".